בעלי עסקים יקרים, על מנת להימנע מחיוב לא צפוי במע"מ בדיעבד, אנו ממליצים לכם  לבחון מראש את הזכאות למע"מ בשיעור אפס על ידי בחינה יסודית של מבנה העסקה, זהות המשלם/ הלקוח ועוד.

חוק מע"מ כולל בחובו, שתי הקלות מס עיקריות:

• פטור ממס – במקרים אלה, העוסק אינו מחייב את הלקוח בתוספת מע"מ, אולם מאידך, העוסק אינו רשאי לנכות את מס התשומות בגין חשבוניות ששימשו לפעילותו בעסקה האמורה.
• מע"מ בשיעור אפס – במקרים אלה, העסקה אינה פטורה, אלא חייבת במע"מ בשיעור אפס, ולפיכך, העוסק נהנה מכל העולמות: העסקה אינה חייבת במע"מ, והוא זכאי לנכות את מס התשומות, ולמעשה לקבל החזרי מע"מ בגינה.

 סעיף 30(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו 1975, קובע הטבה של שיעור מע"מ אפס בעסקה למתן שירות לתושב חוץ.הכלל הוא, כי עוסק ישראלי המעניק שירות לתושב חוץ וכן בעסקאות של יצוא טובין ומכירת נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ, יהא העוסק זכאי להטבה של מע"מ בשיעור אפס על התקבולים שיקבל מתושב החוץ.

תכלית ההטבה הינה עידוד יצוא שירותים מישראל ושיפור מאזן התשלומים של ישראל על ידי הזרמת מטבע חוץ אליה.

מטרה נוספת,הינה השגת אחידות בהטלת המס על נכסים מקומיים ומיובאים לצורך עידוד תחרות שווה ובלתי מפלה במסחר הבינלאומי תוך הטלת המס לפי מדינת היעד של הנכסים ולא לפי מדינת המקור; בנוסף, מניעת כפל מע"מ במישור הבינלאומי, בהיעדר הסדרים בינלאומיים לניכוי המע"מ ששולם במדינת המקור כמס תשומות במדינת היעד.

אף על פי כן, רשויות מע"מ מנהלות מלחמת חורמה בשנים האחרונות, במתן ההטבה כאמור. כך, בעקבות פסק הדין בע"מ 1031-07 קסוטו שי מ' מנהל מע"מ רחובות (להלן: "עניין קסוטו"), נקבע סייג לסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ לפיו, לאחר תיקון 23 לחוק, די בכך שניתן שירות לתושב ישראל בישראל, בנוסף לשירות הניתן לתושב החוץ, כדי לשלול את מתן ההטבה. כלומר, אין עוד צורך להידרש לקביעה מיהו מקבל השירות העיקרי ומיהו מקבל השירות המשני.

יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי אין לקבוע שכל שירות הניתן לתושב ישראל, יהא אשר יהא, יש בו כדי לסייג את ההטבה. אם השירות שניתן לתושב ישראל הוא שירות זניח, אגבי, לא משמעותי, לא יהיה בו כדי למנוע את הטבת המס לעוסק המעניק את שירותיו לתושב החוץ וזאת כדי לא לפגוע בתכלית ההטבה שהיא עידוד שירותי יצוא מישראל.

"הבטחות לחוד ומעשים לחוד"

למרות רצונו הברור של המחוקק להיטיב עם "עוסק" המעניק שירות לתושב חוץ, כפי שעולה מפסק דין חדש, הבטחות לחוד, ומעשים לחוד. רשויות מע"מ תוקפות ובתי המשפט (בעניין זה המחוזי בלבד) שוב ושוב מכרסמים "בהטבה" אותה קבע המחוקק.

כך, בפסק דין מיום 26.11.2019 ע"מ 18-04-9136 אדמונד דה רוטשילד ניהול נכסים ישראל בע"מ נ' מע"מ מס קניה ומע"מ תל אביב, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את בקשתה של חברה ישראלית המספקת שירותים ל"תושב חוץ"(קבוצת רוטשילד העולמית),ומקבל את הטענה של רשות המסים לפיה החברה מספקת שירותים גם לתושבי ישראל בישראל (לקוחות מוסדיים ופרטיים ישראלים).

בית המשפט הבהיר, כי לאחר תיקון 23 לחוק, אין עוד צורך להידרש לקביעה מיהו מקבל השירות "העיקרי" ומיהו מקבל השירות "המשני", שכן, גם אם השירות שניתן לתושב ישראל בישראל הוא "שירות משני", יחול הסייג שבסעיף 30 (א)(5) לחוק מע"מ והטבת המס תישלל במלואה.

זאת ועוד, ביום 1.8.2019 ניתן פסק דין בעניין מנו – בייס בע"מ ע"מ 18831-04-17, בו דובר בחברת השמת עובדים ישראלים, בעלת מאגר מידע של עובדים פוטנציאליים.

הסוגיה המשפטית שעלתה היא – מה דינם של התשלומים תמורת זכות השימוש במאגר המידע, האם חייבים הם במע"מ בשיעור רגיל או בשיעור אפס לפי סעיף 30(א)(2) – מכירת נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ, או לחילופין 30(א)(5) – מתן שירות לתושב חוץ. בית המשפט בחן האם הפעולות שנעשו עבור החברה הזרה מהוות "מכר" של מידע, או מתן "שירות" לחברה הזרה, על-פי המבחנים שנקבעו בפסיק, ובכלל זה:

מבחן העיקר והטפל,מבחן הבא לזהות מהו המרכיב העיקרי בעסקה, האם מכר של "נכס" או מתן שירות המתאפיין ביגיעה אישית.

מבחן ההנאה, הבוחן את מידת ההנאה של הלקוח האם מהמוצר או מהשירות. עסקה בה רכיב ההנאה מהשירות גבוה יותר תיחשב עסקת שירות ואילו עסקה שרכיב ההנאה מהמוצר גבוה יותר, תיחשב עסקת "מכר". ככל שעוסק משתמש בידע האישי שלו כדי לייעץ, יראו פעולה זו כמתן שירות גם אם הייעוץ נמסר ללקוח במסמך כתוב כגון חוות דעת של עורך דין, רופא, מסמך אדריכלי וכדומה.

מבחן הסיכון, במידה ומדובר בסיכון מינורי – אין מדובר בעסקת מכר אלא עסקת שירות.

מבחן השימוש החוזר, יש להוכיח שיש "שימוש חוזר" במידע למקבל השרות  – תושב החוץ.

בהתאם לכך, קבע בית המשפט, כי מדובר בעסקת שירות ולא עסקת מכר. ועל כן,לא מתקיימים התנאים לזכאות לשיעור מס אפס עלפי סעיף 30(א)(2) לחוק מע"מ.

 לסיכום:

התוצאה של חיוב מלוא התגמול במע"מ בשיעור מלא, גם אם השירות שניתן לתושב ישראל הוא שירות מינורי, אינה מניחה את הדעת. ה"הטבה" הלכאורית שניתנה ותיכף נלקחה, מחייבת חשיבה נוספת וגיבוש פתרון שימנע את התוצאה הבעייתית של "הכל או כלום". פתרון בנושא זה מונח לפתחו של המחוקק בתקווה, כי ייתן דעתו לסוגיה זו בהקדם.

הבעייתיות העולה מחוסר הוודאות בנושא זה, היא כאשר ה"עוסק" הישראלי, מנפיק הצעת מחיר ללקוח זר – אם יוסיף מע"מ , המחיר עלול להיות גבוה ללקוח הזר (שהרי נוספו לו 17% נוספים, והלקוח אינו רשאי לקזז מע"מ); ואם העוסק לא יחייב מע"מ – מעבר לכך שהוא עלול להיות חשוף להליכים פליליים, הוא עלול הוא למצוא עצמו, נושא בחבות המע"מ.

התוצאה – רמיסה ברגל גסה של ההטבה אותה העניק המחוקק הישראלי, כדי לעודד עוסקים לייצא שירותים.

מידע זה הוא כללי בלבד, ואינו מהווה יעוץ משפטי.

אנו ממליצים לכל "עוסק" המייצא שירותים כדבר שבשגרה, להצטייד בחוות דעת משפטית, התומכת, במקרים המתאימים, בחיוב מע"מ בשיעור אפס או בפטור ממע"מ.