חברות בינלאומיות רבות, רגע לפני תחילת פעילותן בתחומי מדינת ישראל, ניצבות בפני הדילמה – האם להקים חברת בת או לפתוח סניף בישראל של החברה הזרה? במאמר קצר זה, נסקור בתמצית את גדר השיקולים וההבדלים, הרלוונטיים בקשר לשאלה זו, בבואנו לקבל החלטה מושכלת בענין – “סניף” או חברת בת בישראל.

אחריות משפטית (מסך ההתאגדות)

ככלל, סניף הינו נציגות עסקית של החברה הזרה, באמצעותו יכולה החברה הזרה לפעול ולנהל את עסקיה בישראל. ייתכנו מצבים בהם הסניף הישראלי, יהא מעין “נציגות שיווקית” בלבד
בכל מקרה בו החברה הזרה פועלת באמצעות סניף בישראל, תיבחן השאלה האם אותה פעילות מהווה “מוסד קבע”  כן או לא?

לסניף אין כל אישיות משפטית נפרדת מבעליו, זאת גם כאשר פעילותו העסקית/ פיננסית נפרדת לחלוטין, כמרכז פעילות/ רווח נפרד. לכן, חברה זרה הפועלת בישראל באמצעות סניף, עלולה למצוא את עצמה ביתר קלות מבחינה משפטית, כנתבעת בגין חובות הסניף (הנובעים מפעילות בישראל). ככלל, החברה הזרה תהא חייבת ואחראית במישרין לכלל חובות הסניף בישראל (לנושים/ לרשויות המס וכדומה), מהסיבה הפשוטה, שאין כל הפרדה משפטית – אין מסך התאגדות החוצץ ביניהן.

מאידך, חברה בת מהווה יישות משפטית נפרדת, שבעלי מניותיה הינה החברה הזרה. ולכן, ככלל, הסיכון בו נושאת החברה הזרה מוגבל לגובה השקעתה בחברה הבת בישראל. הכלל הזה נסוג, כאשר נעשות פעולות בין החברה הבת לחברה האם שעלולות לגרום לביהמ”ש בישראל, להתעלם מהפרדה כאמור ו”להרים” את מסך ההתאגדות של החברה הבת, ובדרך זאת לאפשר לנושיה לפעול כנגד החברה האם (החברה הזרה).

ראוי לציין כי ביהמ”ש בישראל, אינו נוהג להתעלם ממסך ההתאגדות כדבר שבשגרה, וכי נדרשים בהתאם לחוק החברות, תשנ”ט-1999 (להלן: “חוק החברות”), נימוקים כבדי משקל, כדי שביהמ”ש בישראל, יעשה כן.

כלומר, מבחינת ההיבט הזה בלבד – ישנה עדיפות, להתאגד בישראל, כחברה בת מקומית.

הכנסת שותף/ מכירת הפעילות בישראל

התאגדות כחברת בת בישראל, מאפשרת גמישות רבה יותר, בכל הקשור להכנסת שותף (מקומי או זר) לאותה פעילות, ו/או בהקשר של מכירת הפעילות בישראל (בדרך של מכירת מניות החברה הישראלית או בדרך של הקצאת מניות לחברה הבת בישראל). ויודגש, בדרך כלל הקצאת מניות לא תהיה אירוע מס בישראל.

שיקולי מס

כלל, חברה ישראלית מתחייבת במס בישראל, על רווחיה, בשיעור של 24% (בשנת 2017 ובשיעור 23% בשנת 2018), למעט חברות הנהנות מהטבות מס על פי חוקי עידוד שונים, כגון, חוק עידוד השקעות הון, התשי”ט-1959 (להלן: "חוק עידוד השקעות הון").

כמו כן, ישולם בדרך כלל מס נוסף על חלוקת רווחי החברה הישראלית, כדיבידנד, בשיעור של 25% עד 30% (לבעלי שליטה – 10% ומעלה), למעט כאשר הדיבידנד מחולק לחברה אם ישראלית (בתנאים מסוימים), או כאשר מדובר במפעל מוטב (עפ”י חוק עידוד השקעות הון – 15%), או כאשר הדיבידנד מחולק לחברת אם במדינת אמנה, המעניקה הקלה בשיעור המס, בהתאם לאמנה הרלוונטית (לדוגמא – רוסיה – 10%, ארה”ב – 12.5% בתנאים מסוימים וכו').

לעומת זאת, סניף ישראלי של חברה זרה, מתחייב במס בישראל, בהתאם לשיעור מס החברות בלבד (כלומר 24% בשנת 2017 ו 23% בשנת 2018), ללא כל חבות מס נוספת בגין חלוקת רווחים/ דיבידנד, שהרי מדובר בהעברה מכיס לכיס (כי ממילא הרווחים שייכים לחברה הזרה, בעלת הסניף הישראלי).

מינוי "נציג" לצורכי מס

סעיף 60 לחוק מס ערך מוסף, התשל”ו-1975 (להלן: “חוק מע”מ”) עניינו במינוי נציג בידי תושבי חוץ המנהלים עסקים בישראל, באמצעות תאגידים זרים. בהתאם לסעיף 60 מוטלת חובה על עוסק זר, להודיע למנהל מע”מ, תוך 30 יום ממועד תחילת פעילותו העסקית בישראל, את שמו של נציגו המקומי. הנציג יכול שיהא יחיד שמקום מושבו הקבוע מצוי בישראל או תאגיד הרשום בישראל (ראה תקנה 6 לתקנות מס ערך מוסף (רישום) התשל"ו -1976).

סעיף 60 כאמור מסדיר את עניין רישומו של עוסק זר הפועל בישראל וקובע כי נציג אשר נתמנה כאמור – דינו לענין חוק מע”מ כדין החייב במס. מכאן ניתן להבין את היקף האחריות המוטלת על כתפיו של נציג כאמור.

יצוין כי במסגרת תיקון 132 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה”) התווסף סעיף 68ב’ לפקודה הקובע כי תושב חוץ אשר נדרש למנות נציג בהתאם לסעיף 60 לחוק מע”מ, נדרש למנות נציג גם לצורכי הפקודה. נציגו של תושב החוץ יהא מיופה כוח להגשת דיווחים לרשויות המס, לקבלת כספים עבור תושב החוץ, ולטפל בכל ענין הנדרש על פי דין, בישראל.

רישום בישראל

סעיף 346 לחוק החברות, מחייב כל תאגיד זר שלו פעילות עסקית בישראל, להרשם ברשם החברות כתאגיד זר הפועל בישראל. בנוסף, פעילות עסקית בישראל, מחייבת פתיחת תיקים ורישום ברשויות המס בישראל (מע”מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס הכנסה ניכויים), עוד בטרם התחלת הפעילות העסקית כאמור.

חברה בת ישראלית, מרגע התאגדותה ותחילת פעילותה בישראל, מחויבת גם כן, להרשם ולפתוח תיקים כאמור ברשויות המס בישראל, בדומה לפעילות באמצעות סניף.

ככלל, הקמת חברה ישראלית הינה פרוצדורה פשוטה ומהירה בישראל. רישומו של סניף של חברה זרה בישראל, עשוי להיות מעט איטי יותר, אך גם כן פשוט ומהיר יחסית.

מאידך, הליך פתיחתו של חשבון בנק בישראל של סניף של חברה זרה, הפועלת בישראל, עלול להיות מעט יותר מורכב, מאשר פתיחת חשבון בנק של חברה ישראלית מקומית.

ראוי להדגיש כי, לא ניתן להרשם ולפתוח תיקים ברשויות המס, בטרם פתחה החברה חשבון בנק בישראל, ולכן, חברה או סניף, שלא פתחו חשבון בנק ונרשמו ברשויות המס בישראל – אינם רשאים להתחיל בכל פעילות עסקית בישראל.

פעילות עסקית בישראל בניגוד לאמור, מהווה עבירה פלילית.

לסיכום

מבחינת שיקולי מיסוי, ברי כי פעילות בישראל עשויה להיות משתלמת יותר, כאשר פועלים בישראל באמצעות סניף של חברה זרה. מאידך, מבחינת שיקולי יעילות, פשטות והגנה משפטית – נראה כי פעילות באמצעות הקמת חברה ישראלית מקומית, תהא נכונה יותר.

אין לראות באמור לעיל משום המלצה ו/או חוות דעת ובכל מקרה מומלץ לקבל יעוץ מקצועי פרטני, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה ו/או הבהרה בענין זה ובכלל.